Einat Wilf Tells The Truth: Everyone - or, at least, every Jew of a certain age - knows why there are streets named "29th of November" all over Israel.
What happened on that day? In 1947, the UN General Assembly voted to partition Mandatory Palestine at the end of the British Mandate.
.jpg)
Which - somehow, amazingly - brings Abq Jew to the writing and speaking of Dr Einat Wilf, whose website tells us:
Dr. Einat Wilf is a leading thinker on Israel, Zionism, foreign policy and education. She was a member of the Israeli Parliament from 2010 to 2013, where she served as Chair of the Education Committee and Member of the influential Foreign Affairs and Defense Committee.
Born and raised in Israel, Dr. Wilf served as an Intelligence Officer in the Israel Defense Forces, Foreign Policy Advisor to Vice Prime Minister Shimon Peres and a strategic consultant with McKinsey & Company.
Dr. Wilf has a BA from Harvard, an MBA from INSEAD in France, and a PhD in Political Science from the University of Cambridge. She was the Goldman Visiting Professor at Georgetown University and is a lecturer at Reichman University in Israel.
Dr. Wilf is the author of seven books that explore key issues in Israeli society. “We Should All Be Zionists“, published in 2022, brings together her essays from the past four years on Israel, Zionism and the path to peace; the co-authored “The War of Return: How Western Indulgence of the Palestinian Dream Has Obstructed the Path to Peace”, was published in 2020.
Abq Jew thinks that Dr Einat Wilf's voice is one of sanity and clarity. You know - reason! and good thinking!
Here is one recent example, which appeared on Dr Wilf's Twitter. Abq Jew is thrilled to report that - more than 50 years after his time at the Technion - Dr Wilf's writing (בּעברית) is so clear that Abq Jew can understand it all (mostly)!
If you can, too - here's a treat! If you can't - an English translation will follow.
בואו עכשיו ניפרד יפה מהאגדה המנחמת ש״חמאס לא מייצג את הפלסטינים״. מעבר לעובדה הפשוטה שחמאס נבחר בבחירות בעזה וידוע שינצח בבחירות בגדה (ולכן אין שם בחירות), חמאס מייצג באופן עמוק את האתוס הפלסטיני הרחב ביותר לפיו ליהודים כעם אין זכות לקיים מדינה חופשית בגבולות כלשהם במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון.
לחמאס יש אולי ״רק״ כמה עשרות אלפי רוצחים מאומנים, אבל הם כולם פועלים בידיעה ברורה וגאה שהם עושים זאת למען ״שחרור פלסטין״. הרעיון שיש ״לשחרר את פלסטין מן הנהר ועד הים״ הוא הרעיון המכונן של הזהות הפלסטינית, והוא המכנה המשותף הרחב ביותר לפלסטינים כולם. במובן זה אין הבדל בין חמאס לפתח או כל פלג אחר. ההבדל הוא באמצעים שהם חושבים יהיו היעילים ביותר ל״שחרור פלסטין״, אבל לא במטרה עצמה.
במשך שנים כשהצגתי את הרעיונות הללו למשלחות מכל העולם נתקלתי תמיד בהתנגדות בסגנון ״את מכלילה, כמו שיש ישראלים ויהודים עם דעות שונות, בוודאי יש פלסטינים עם דעות שונות״. תשובתי היתה ונותרה שדווקא האמירות הרחבות שלי הופכות את עמדתי לקלה להפרכה. כל מה שצריך הוא להביא לי פלסטיני האומר בפומבי ובשמו באופן ברור ומפורט: ״לעם היהודי כעם יש זכות שווה להגדרה עצמית ולמדינה משלו במולדתו ההיסטורית. ברור לי שהמשמעות היא שאין לפלסטינים ׳זכות שיבה׳ לתוך מדינת ישראל. הרצון שלנו הוא לקיים מדינה עבורנו לצד מדינת ישראל, שהיתה ותהיה ביתו הלאומי של העם היהודי, ולא במקומה.״
כן, תמיד יש מי שיסבירו לי ש״יש פלסטינים כאלה״, אבל למדתי שאנשי המערב כל כך רוצים לעצום עיניהם בפני המציאות, שהם תמיד יפרשו מה שפלסטינים אומרים באופן הנוח להם או לחילופין יתנו תירוצים למה אי אפשר לצפות מפלסטינים לומר זאת. אבל זהו לב העניין. לכן אני מתעקשת שכל אמירה תהיה פומבית, מפורטת (לא אמירות כלליות על ״רצון בשלום וקץ לסבל״) ובשמו של הפלסטיני שאומר זאת.
אני עדיין מחכה לקולות האלה מצד פלסטינים.
ולכן אין דבר כזה ״למוטט את החמאס״. גם אם מחר כל הנשקים וכל המנהרות בעזה מושמדים, יקום ארגון חדש, בשם אחר וידאג שכל דולר ויורו של כספי ״שיקום״ שיועבר לעזה ישמש לבנייה מחדש של כח שמטרתו תהיה - שוב - ״שחרור פלסטין״. זו הסיבה שעזה אף פעם לא ״משתקמת״, כי תושביה אינם רואים בעזה ״בית״, ״מולדת״ או שטח שנותן להם הזדמנות להקים מדינה פלסטינית משגשגת. להיפך - הם רואים בעזה כן שיגור (תרתי משמע) ממנו הם יכולים לקחת ״בחזרה״ את ״פלסטין״, ובזה הם משקיעים את משאביהם - הכסף, הזמן והכישרון של אנשיהם.
אז מה כן אפשר לעשות?
בראש וראשונה, יש להכיר בכך שזהו האתוס הפלסטיני שמגדיר את עצם הזהות הפלסטינית בכל מקום בעולם, ולהבין שזה לא קשור למה שישראל עושה (לא כיבוש, לא התנחלויות, לא מצור - אלה דברים שאפשר לעסוק בהם מהזווית הישראלית, אבל הם לא משנים לאתוס הפלסטיני), אלא למה שישראל הינה - מדינתו של העם היהודי החופשי.
לכן, רק שינוי יסודי של האתוס הפלסטיני יכול להביא שלום.
וכן, אתוסים של עמים משתנים בהיסטוריה אבל זהו תהליך ארוך שתמיד כרוך בזה שהאתוס הקודם נתפס כלא לגיטימי באופן עמוק וככזה שאינו מתאים עוד לזמן.
ומראייה מפוכחת זו יש לגזור שני כיווני פעולה:
.1
לפעול באופן נחרץ לייבוש כל מקורות התמיכה המדיניים, הכלכליים והפוליטיים באתוס הפלסטיני של ״שחרור פלסטין״, החל ממדינות ערב והמשך בסוכנות אונר״א שנתמכת על ידי המערב ומאפשרת לפלסטינים לשמר את מלחמת 1948 כתיק פתוח שיבוא יום והם ינצחו בה, וכלה בכל ״סיוע״ שמוגש לפלסטינים מבלי לדרוש מהם את ההצהרה שלמעלה. ככלל, צריך לדרשו שכל סיוע מדיני, כלכלי, פוליטי שניתן לפלסטינים ילווה בדרישה ברורה להצהיר את ההצהרה שלמעלה, ושלא יינתן בלעדיה.
.2
ועד לשינוי האתוס הפלסטיני? להבין שאלו הם שכנינו ״המתפללים חולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים״ וש״על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים״ (מתוך ההספד של משה דיין לרועי רוטברג בנחל עוז). עד לשינוי ישראל תצטרך להיות חברה מגויסת. כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים, חרדים וחילונים, יצטרכו להתגייס להגנת המדינה שהיא מדינתם.
Hamas may have "only" a few tens of thousands of trained killers, but they all act with the clear and proud knowledge that they are doing so for the "liberation of Palestine." The idea that "Palestine should be freed from the river to the sea" is the founding idea of the Palestinian identity, and is the broadest common denominator for all Palestinians.
In this sense there is no difference between Hamas and Fatah or any other faction. The difference is in the means they think will be the most effective for the "liberation of Palestine", but not in the goal itself.
For years, when I presented these ideas to delegations from all over the world, I was always met with resistance along the lines of "you are generalizing, just as there are Israelis and Jews with different opinions, surely there are Palestinians with different opinions."
My answer was and remains that precisely my broad statements make my position easy to refute. All that is needed is to bring me a Palestinian who says publicly and in his name clearly and in detail:
"The Jewish people as a people have an equal right to self-determination and their own state in their historical homeland. It is clear to me that the meaning is that the Palestinians do not have a 'right of return' to the State of Israel. Our desire is to have a state for us alongside the State of Israel, which was and will be the national home of the Jewish people, and not in its place."
Yes, there are always those who will explain to me that "there are Palestinians like that", but I have learned that the people of the West want so much to close their eyes to reality, that they will always interpret what Palestinians say in a way that is convenient for them or alternatively give excuses as to why Palestinians cannot be expected to say it.
But this is the heart of the matter. That is why I insist that every statement be public, detailed (not general statements about "the desire for peace and an end to suffering") and in the name of the Palestinian who says it.
I am still waiting for these voices from Palestinians.
Therefore there is no such thing as "collapsing Hamas". Even if tomorrow all the weapons and all the tunnels in Gaza are destroyed, a new organization will be established, with a different name, and will make sure that every dollar and euro of "rehabilitation" money transferred to Gaza will be used to rebuild a force whose goal will be - once again - the "liberation of Palestine".
This is the reason why Gaza never "restores", because its residents do not see Gaza as "home", "homeland" or a territory that gives them an opportunity to establish a prosperous Palestinian state. On the contrary - they see Gaza as a launch pad (literally) from which they can take "back" Palestine, and in this they invest their resources - the money, time and talent of their people.
So what can be done?
First and foremost, it must be recognized that it is the Palestinian ethos that defines the Palestinian identity everywhere in the world, and understand that it has nothing to do with what Israel is doing (no occupation, no settlements, no siege - these are things that can be dealt with from the Israeli perspective, but they do not change the Palestinian ethos), but for what Israel is - the state of the free Jewish people.
Therefore, only a fundamental change of the Palestinian ethos can bring peace.
And yes, the ethos of nations change in history, but this is a long process that always involves the previous ethos being seen as profoundly illegitimate and as no longer appropriate for the times.
And from this sober view, two courses of action must be derived:
- Act decisively to dry up all sources of political, economic and political support for the Palestinian ethos of "liberating Palestine", starting with Arab countries and continuing with the UNRA agency which is supported by the West and allows the Palestinians to preserve the 1948 war as an open case that one day they will win it, and ending with all " Aid' that is provided to the Palestinians without requiring them to make the above statement. As a general rule, it should be required that any political, economic, and political aid given to the Palestinians be accompanied by a clear requirement to declare the above statement, and that it not be given without it.
- Until the change of the Palestinian ethos? To understand that these are our neighbors "who pray for our weakness that it will come, so that they can tear us to pieces" and that "in order for the hope of our destruction to die out we must be, morning and evening, armed and prepared" (from Moshe Dayan's obituary for Roy Rothberg in Nahal Oz). Until the change, Israel will have to be a mobilized society. All citizens of Israel, Jews and Arabs, orthodox and secular, will have to mobilize to defend the state that is their state.
